חברת מרצדס
פרופיל החברה
במטרה להעניק ללקוחות מרצדס – בנץ חוויית קנייה ייחודית ולאחר מכן שירות בסטנדרט הגבוה בישראל – הוקמו 2 אולמות תצוגה חדשים בת"א ובחיפה ברמת גימור של מרצדס – בנץ באירופה. באולמות התצוגה מוצגים כל דגמי מרצדס – בנץ, בוטיק אביזרים ומוצעים שירותי מימון וטרייד אין.
כמו כן, על מנת להבטיח שירות בסטנדרטים הגבוהים בעולם, הוקמו 2 מוסכים מרכזיים חדשים- האחד בפתח-תקווה המשרת את לקוחות צפון גוש דן, השני בראשון לציון המשרת את לקוחות דרום גוש דן.
שני מוסכים אלו נבנו בפיקוח מרצדס-בנץ ומהווים פריצת דרך בישראל בכל הנוגע לשירות.
היסטוריה
לקרל פרדריך בנץ היו את כל הכישורים הנדרשים לממציא טיפוסי, אלא שהוא לא היה גאון כלכלי של ממש. אלמלא התערבותה של ברטה אשתו, סביר להניח שלא היה מצליח להציג את תלת האופן שלו, שנחשב למכונית הראשונה בהיסטוריה. באותו זמן בדיוק שקד במרץ רב גוטליב דיימלר על מנוע הבערה הפנימית שלו, דיימלר התעניין בעיקר במנועים עצמם ולא ממש היה אכפת לו אם הם מניעים מכוניות, מטוסים או אפילו משאבות. דיימלר החל לעבוד בחברת דויץ הגרמנית שאחד השותפים בה היה ממצא מנוע הבערה ניקולאוס אוטו. שם הוא פגש גם את ויליאם מייבאך שהפך לידידו בנפש. יחדיו הם תכננו מנוע בנזין מתקדם. דיימלר ומייבאך רשמו פטנט על מנוע ארבע פעימות בשנת 1885, ובאותה שנה הם גם בנו את האופנוע הראשון בעולם. שנה לאחר מכן שידכו השניים את מנוע הבנזין שלהם לכרכרה ממונעת. דימלר נפטר בשנה 1899 בדרכו לבדוק אתר חדש להקמת מפעל.
באותן שנים חברת דיימלר עסקה בעיקר בייצור מכוניות ומנועים ששימשו בין היתר כמכוניות מירוץ מאותה תקופה.
מי זו מרצדס?
אמיל ילינק היה קונסול ואיש עסקים יהודי אוסטרי שעבר לדרום צרפת. מרוצים היו התחום החביב עליו, אמיל אהב מאוד את העיצובם של מייבאך והחליט להזמין מחברת דיימלר 36 מכוניות מרוץ, בתנאי שהן יקראו מרצדס על שם בתו הקטנה בת העשר. בחברת דיימלר נענו בחיוב להזמנה הענקית באותם ימים, ייצורן של מכוניות המרצדס עבור אמיל הגביל את כושר הייצור של מכוניות דיימלר ללקוחות פרטיים. לאדון ילינק היו דרשיות קפדניות מהמכוניות שנשאו את שם בתו, והוא ברר בקפידה גם את הלקוחות שלהם היה מוכן למכור אותה.
בזמן מלחמת העולם הראשונה נטשו מפעלי דיימלר ובנץ את ייצור המכוניות ועברו לייצור מנועי מטוסים וכלי מלחמה שונים. בתום המלחמה שבו שני הייצרנים לייצר מכניות וכתוצאה מהכלכלה הכושלת באותם ימים ירדו המכירות באופן משמעותי. בחברת בנץ חיפשו שותפים חדשים, וחברת דיימלר נראתה מתאימה במיוחד.
ב-1919 התדפק נציג של חברת בנץ על דלתה של הנהלת דיימלר, ולאחר משא ומתן שארך חמש שנים תמימות נחתם הסכם לשיתוף פעולה, שהפך לאחר שנתיים לאיחוד של שתי החברות. זמן קצר לאחר שהושלם האיחוד הציגה החברה את ה-K טייפ, שהייתה המכונית המהירה ביותר באותם ימים ותוכננה על ידי מהנדס צעיר ומוכשר - פרדיננד פורשה.
