חברת פיג'ו

פיג'ו החלה את דרכה ב1810 כמפעל משפחתי קטן בעיירה הרמניקור לייצור מטחנות קפה. מפעל זה עבר בהמשך לייצור להבי מסורים והתגלגל לייצור אופניים. ארמאנד פיג'ו הציג את דגם ה"לה גראנד בי" של אופני "גרוש ולירה" ב 1882. מאז החברה ייצרה טווח נרחב של דגמי אופניים, עד אשר עסקי הרכב והאופניים פוצלו ב 1926.

לאחר שארמאנד פיג'ו נפגש עם גוטליב דיימלר וחלוצי רכב אחרים, הוא שוכנע כי יש ביכולתו להיכנס לעסקי המכוניות. הדגם הראשון מתוצרתו, שהיה כרכרה תלת אופנית ממונעת קיטור, הוצג ב 1889. ההנעה בקיטור חייבה מנוע כבד וגדול, ודרשה הכנה ממושכת לחימום המים בטרם הנסיעה, ועד מהרה נזנחה לטובת מנוע בעירה פנימית. בשנת 1890 הוצג דגם הפיג'ו הראשון עם מנוע בעירה פנימית מתוצרת דיימלר וארבעה גלגלים.

ב 1892 כבר בנה פיג'ו 92 מכוניות, מספר מכובד באותם ימים, בשנה זו היה פיג'ו הראשון שהרכיב צמיגי גומי למכוניות ממונעות בנזין, אלו היו צמיגים ממקשה אחת, צמיגים מנופחי אוויר הגיעו ב 1895. עם זאת, המכוניות עדיין הזכירו בצורתן ובאופן ניהוגן כרכרות ללא סוסים.

בשנת 1896 כבר השתמש פיג'ו במנועים מתוצרתו, שהוכנסו תחת מכסה מנוע בקדמת הרכב כמקובל כיום. כמו כן המכונית נשלטה באמצעות גלגל הגה והחלה להידמות למכוניות של ימינו.

ב 1903 החלה פיג'ו לייצר גם אופנועים, והיא ממשיכה לייצר אופנועים וקטנועים גם כיום, בהצלחה ניכרת.

במרוץ האינדאנופוליס 500 של 1913 זכתה מכונית פיג'ו נהוגה בידי ז'ול גו, מכונית זו הונעה במנוע בן 4 צילינדרים בטור שתוכנן על ידי ארנסט הנרי. לזכייה של מכונית מתכנון שכזה הייתה משמעות רבה על התפתחות מנועי המרוץ, שכן זה היה המנוע הראשון בעל גל זיזים עילי כפול וארבעה שסתומים לצילינדר (תצורה מקובלת כיום במנועי מכוניות רבים). בשנה זו כבר ייצרה פיג'ו כמחצית מכלל המכוניות שיוצרו בצרפת והמשיכה בנצחונותיה באינדאנופוליס גם ב 1916 ו 1919, השנה בה נפתח מפעל פיג'ו בעיר סושו.

במהלך מלחמת העולם הראשונה עסקה פיג'ו בעיקר בייצור מלחמתי - תחמושת, וכלי רכב מאופניים ועד טנקים. עם תום המלחמה התחדש היצור האזרחי וב 1926 נפרדה חטיבת האופניים מחטיבת הרכב.

הפיג'ו 201, שהוצגה בשנת 1929, הייתה המכונית הראשונה שסומנה בשיטת הסימון של פיג'ו : שלוש ספרות כשם הדגם, כאשר הספרה האמצעית היא אפס (סימן רשום של פיג'ו). זו הייתה גם המכונית הראשונה בייצור המוני עם מתלים קדמיים נפרדים.

מעט לאחר הצגתה החל השפל הכלכלי הגדול, שפגע קשות במכירות. בתקופת מלחמת העולם השנייה השתלטו הנאצים על מפעליה והסבו אותם לייצור צבאי, המפעלים הופצצו כבדות בידי בעלות הברית. הייצור האזרחי חודש בשנת 1948 עם דגם ה 203, שאחריו דגמים נוספים שהתאפיינו בקו אלגנטי של המעצב האיטלקי פינינפארינה. פיג'ו החלה במכירות בארצות הברית ב 1958 ושיתפה פעולה עם רנו ווולבו בתכנון דגמים שונים.

בשנת 1974 פיג'ו רכשה 30% מחברת סיטרואן, והשתלטה עליה כליל ב 1976. חובבי סיטרואן המושבעים טענו (וטוענים גם כיום) כי חדשנותה ונועזותה של סיטרואן נפגעו בשל השתלטות זו.

דגם הפיג'ו 404 האגדי הוצג לעולם בשנת 1960, ולאחריו הושלמה סדרת 4 במלואה, מהפיג'ו 104 ועד ה 604.

פיג'ו השתלטה גם על החטיבה האירופאית של קרייזלר (לשעבר רוטס וסימקה) בשנת 1978, עת שהחברה האמריקאית נאבקה על קיומה. המפעלים שנרכשו היו מיושנים ובמצב בלאי מתקדם, מה שגרם לקשיים כלכליים ניכרים לקבוצת PSA. דגמי קרייזלר/סימקה נמכרו תחת המותג טלבו (Talbot) עד אשר זה נגנז ב 1986, תוך שהיא משווקת את דגמי קרייזלר הישנים ומתכננת טלבוט חדשות בשנות השמונים : הסולרה, הסמבה והטאגורה הסלונית.

בשנת 1983 השיקה פיג'ו את אחד הדגמים המוצלחים ביותר בתולדותיה, מכונית הסופרמיני פיג'ו 205, שיוצרה במשך כ 15 שנים לאחר מכן וזכתה להצלחה גדולה בעולם ובישראל, שם היא שימשה במשך תקופה ארוכה כרכבם של סגני האלופים בצה"ל. עם זאת, מכירות פיג'ו בארצות הברית נחלשו, בעיקר עקב אי התאמת דגמיה לטעם הקהל שם. ב 1991 הפסיקה פיג'ו את מכירותיה בארצות הברית לאחר 33 שנות פעילות בשוק זה.

דגמי פיג'ו זכו לפופולריות גדולה בישראל, במיוחד טרם הגעת המכוניות היפאניות בשנות השבעים המאוחרות. צה"ל השתמש רבות במכוניות פיג'ו, מה שהקנה להן הילה של אמינות ואפשר לנהגים רבים לעמוד על טיבן ממקור ראשון.

© כל הזכויות שמורות אתר מכוניות.